בשבת ציינו 70 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה, זאת אומרת הייתם רוצים לחשוב שזה צוין בכל העולם, אבל גם סיום מלחמת העולם נעשה על בסיס מדינתי: כבר שנים שאירופה המערבית מציינת את ה- 8.5 כיום סיום המלחמה, בו נדמו הדי היריות האחרונים וכיסי ההתנגדות הגרמניים האחרונים. הדעת היתה מבקשת לחשוב שהתאריך יהיה אחיד - אם לא סיום הקרבות אז הרי יום החתימה על הכניעה הגרמנית ה- 7.5.1945, אולם סטאלין דרש טקס כניעה נוסף יום למחרת, כשלמעשה בשעה שהתרחש, התאריך במוסקבה כבר היה ה- 9.5. הטקסיות הקומוניסטית מיד יצרה מסורת של מצעדים צבאיים רבי רושם ברחבי בית המועצות הקומוניסטית בכל שנה ב- 9.5. ה- 9.5 נחגג גם בישראל לאורך השנים, אם כי לא בצורה ממלכתית, אלא בעיקר ע"י מק"י. העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 חידשה במידה רבה את ציון היום הזה בישראל והוא מתקיים שוב ברציפות 19 שנים, כשב- 2007 הפך, כתוצאה מהצעת חוק של סופה לנדבר, ליום ממלכתי רשמי.
20 ראשי מדינות השתתפו בטקס שלשום. מנהיגי מערב רבים ביטלו את השתתפותם בשל המלחמה באוקראינה וסיפוח חצי האי קרים ע"י רוסיה בשנה שעברה. הסנקציות של ארה"ב והאיחוד האירופי על רוסיה הן עוד עדות להחרפת היחסים המערב לרוסיה.העובדה שמנהיגים אלה החליטו להחרים את האירוע לא תאמר לזכותם, אם יש משהו שראוי היה לעשות הוא לשים את המחלוקות בצד ולציין את היום החשוב הזה שהוא סימבולי לנצחונן של אומות ושל כל 109,750,000 לוחמי בעלות הברית שלחמו במלחמה הזו. בהגעה לאירוע לא היה משום מתן לגיטימציה לפוטין או למדיניות מול אוקראינה. יש משהו סימבולי בקרירות שמאפיינת את היחסים היום עם העובדה שיום הניצחון הוא גם סיום עידן שיתוף הפעולה במלחמה והתחלת עידן המלחמה הקרה - כן אני מעט מצמצמת את לוחות הזמנים, אבל מה לא עושים למען הסימבוליקה.
ישראל לא הצטרפה לגל המחאה של המערב בנושא אוקראינה. אם יש משהו ששר החוץ ליברמן עשה מצוין בשבתו כשר החוץ, והוא לא עשה הרבה - המשרד התנהל בעיקר בלעדיו, היה שמירה על יחסים מצויינים, עד כדי הרמת גבה מהמערב, עם רוסיה של פוטין. יחד עם זאת, כבר בחודש שעבר עוררה ישראל סערה במוסקבה כשהודיעה כי שגרירת ישראל ברוסיה תהיה נציגה הבכיר ביותר של ישראל בטקס. הטענה הלא רשמית היא שזו מחאה של ישראל על החלטת רוסיה להעביר טילי S-300 לאיראן. אני מניחה שזה הרבה יותר מזה, למשל זה הרי לא הגיוני שליברמן לא נשמע מדבר על הנושא, זה קרוב לליבו בכל כך הרבה מישורים. ייתכן שהעדיף להעמיד את נתניהו באור הזרקורים בקלחת הזו, אולי ניסיון שכשל להפגין כוח בזמן המשא ומתן הקואליציוני.
הייתי עוצרת רגע ושואלת איך ייתכן שראש ממשלה שלא מפסיק לשלוף את קלף השואה או קלף ה"למה לא הפציצו את אושוויץ?" בכל הזדמנות, טובה או לא טובה, רלוונטית או לא רלוונטית, מפספס הזדמנות נהדרת לנאום את נאום השואה-איראן שלו, אבל אז תגידו לי שזו עוקצנות פוליטית מיותרת. אז אני אשאל שאלה אחרת - איך זה ייתכן שמדינת ישראל, שאחד הבסיסים להקמתה היא השואה היהודית בזמן מלחמת העולם השנייה, שחבה לצבא הרוסי בין היתר גם את שחרור אושוויץ, בשנה ה-70 (סימבוליקה, כבר אמרנו) מחליטה על צמצום נוכחות בטקס שכזה? ציון 70 שנה לסיום המלחמה הוא אירוע שישראל צריכה להשתתף בו ובאופן פעיל, בטח לא להסתתר מאחורי טיעון איראן שוב, אבל הי - החיים עצמם.
לא זה לא מקובל להגיד את זה, זה גם בטח לא משהו שעושה כותרות, לא אלה הדברים אותם תזכור ההיסטוריה, ועם זאת יש פה איזשהו טעם לפגם. אם תרצו, אולי יותר מהכל, יש כאן שוב הוכחה שישראל אינה מבחינה את המוץ מהתבן. הבחירה מה לזכור היא לגמרי תלויית מדיניות. ב-9.5 זה לא קרים, זה גם לא טילים, זו פשוט הצדעה. הצדעה לכ- 64 מיליון מתים במלחמה, מתוכם 12 מיליון חיילים, מתוכם 9 מיליון סובייטים, מתוכם עוד הרבה. הצדעה לרוח האנושית שחיסלה את הנאציזם והצליחה להצעיד את העולם מחושך למקום קצת יותר מואר עם תקווה. 70 שנה למלחמה לא יחזרו יותר, אבל המלחמה הזו טובה לישראל רק כשצריך את קלף הקורבן, היא נוטה להיות הרבה יותר מופנמת בזכר הגבורה והכבוד לחיים. מה גם שלהרים וטרן בזמן נאום זה הרבה יותר קשה מלהרים איור מתוחכם של פצצה. חוסכת לכם את האילוסטרציה.
20 ראשי מדינות השתתפו בטקס שלשום. מנהיגי מערב רבים ביטלו את השתתפותם בשל המלחמה באוקראינה וסיפוח חצי האי קרים ע"י רוסיה בשנה שעברה. הסנקציות של ארה"ב והאיחוד האירופי על רוסיה הן עוד עדות להחרפת היחסים המערב לרוסיה.העובדה שמנהיגים אלה החליטו להחרים את האירוע לא תאמר לזכותם, אם יש משהו שראוי היה לעשות הוא לשים את המחלוקות בצד ולציין את היום החשוב הזה שהוא סימבולי לנצחונן של אומות ושל כל 109,750,000 לוחמי בעלות הברית שלחמו במלחמה הזו. בהגעה לאירוע לא היה משום מתן לגיטימציה לפוטין או למדיניות מול אוקראינה. יש משהו סימבולי בקרירות שמאפיינת את היחסים היום עם העובדה שיום הניצחון הוא גם סיום עידן שיתוף הפעולה במלחמה והתחלת עידן המלחמה הקרה - כן אני מעט מצמצמת את לוחות הזמנים, אבל מה לא עושים למען הסימבוליקה.
ישראל לא הצטרפה לגל המחאה של המערב בנושא אוקראינה. אם יש משהו ששר החוץ ליברמן עשה מצוין בשבתו כשר החוץ, והוא לא עשה הרבה - המשרד התנהל בעיקר בלעדיו, היה שמירה על יחסים מצויינים, עד כדי הרמת גבה מהמערב, עם רוסיה של פוטין. יחד עם זאת, כבר בחודש שעבר עוררה ישראל סערה במוסקבה כשהודיעה כי שגרירת ישראל ברוסיה תהיה נציגה הבכיר ביותר של ישראל בטקס. הטענה הלא רשמית היא שזו מחאה של ישראל על החלטת רוסיה להעביר טילי S-300 לאיראן. אני מניחה שזה הרבה יותר מזה, למשל זה הרי לא הגיוני שליברמן לא נשמע מדבר על הנושא, זה קרוב לליבו בכל כך הרבה מישורים. ייתכן שהעדיף להעמיד את נתניהו באור הזרקורים בקלחת הזו, אולי ניסיון שכשל להפגין כוח בזמן המשא ומתן הקואליציוני.
הייתי עוצרת רגע ושואלת איך ייתכן שראש ממשלה שלא מפסיק לשלוף את קלף השואה או קלף ה"למה לא הפציצו את אושוויץ?" בכל הזדמנות, טובה או לא טובה, רלוונטית או לא רלוונטית, מפספס הזדמנות נהדרת לנאום את נאום השואה-איראן שלו, אבל אז תגידו לי שזו עוקצנות פוליטית מיותרת. אז אני אשאל שאלה אחרת - איך זה ייתכן שמדינת ישראל, שאחד הבסיסים להקמתה היא השואה היהודית בזמן מלחמת העולם השנייה, שחבה לצבא הרוסי בין היתר גם את שחרור אושוויץ, בשנה ה-70 (סימבוליקה, כבר אמרנו) מחליטה על צמצום נוכחות בטקס שכזה? ציון 70 שנה לסיום המלחמה הוא אירוע שישראל צריכה להשתתף בו ובאופן פעיל, בטח לא להסתתר מאחורי טיעון איראן שוב, אבל הי - החיים עצמם.
כ- 6,000 וטרנים חיים בישראל היום. לא אוכלוסיה משמעותית, גם לא אם
מצרפים את משפחותיהם למניין. הגיוני ולא נטול ציניות להניח שבמלאת 80 שנה למלחמה
יהיו פחות, עבורם ועבור המורשת שלהם ושל אלה שאינו עמנו היה ראוי שישראל תגיע
לאירוע עם משלחת מכובדת. חינוך לגבורה? זה בדיוק הזרקור הנכון להאיר לבני הנוער גם
לתקופה האפלה הזו בהיסטוריה. ה-9.5. הוא יום חגם ותרומתם לא מבוטלת. מצבם היומיומי
לרוב רחוק מלהיות מזהיר, רובם סובלים מבעיות כלכליות (אגב, בעיות אלה ניתן היה
לפתור בעזרת תוספת התקציב לשרים ללא התיק שהממשלה החדשה רוצה להעביר היום עוד בטרם
הושבעה). מדינת ישראל אינה מוכיחה שהיא מוקירה להם דבר מלבד נאום מתמוגג של חבר
זוטר בהנהגת המדינה פעם בשנה. מה יותר מתאים מלארגן משלחת שכזו עם מלאת 70 שנה
לסיום המלחמה? ההחלטה להחרים היא יותר מתמוהה ולחלוטין לא מתיישבת עם הנרטיב הזיכרון
שראוי היה לקדם.
לא זה לא מקובל להגיד את זה, זה גם בטח לא משהו שעושה כותרות, לא אלה הדברים אותם תזכור ההיסטוריה, ועם זאת יש פה איזשהו טעם לפגם. אם תרצו, אולי יותר מהכל, יש כאן שוב הוכחה שישראל אינה מבחינה את המוץ מהתבן. הבחירה מה לזכור היא לגמרי תלויית מדיניות. ב-9.5 זה לא קרים, זה גם לא טילים, זו פשוט הצדעה. הצדעה לכ- 64 מיליון מתים במלחמה, מתוכם 12 מיליון חיילים, מתוכם 9 מיליון סובייטים, מתוכם עוד הרבה. הצדעה לרוח האנושית שחיסלה את הנאציזם והצליחה להצעיד את העולם מחושך למקום קצת יותר מואר עם תקווה. 70 שנה למלחמה לא יחזרו יותר, אבל המלחמה הזו טובה לישראל רק כשצריך את קלף הקורבן, היא נוטה להיות הרבה יותר מופנמת בזכר הגבורה והכבוד לחיים. מה גם שלהרים וטרן בזמן נאום זה הרבה יותר קשה מלהרים איור מתוחכם של פצצה. חוסכת לכם את האילוסטרציה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה