על הסגידה המורבידית שלנו למוות כבר דיברתי (ע"ע הרב עובדיה, אריק איינשטיין, מנדלה, ריבלין) אבל אין ספק שנוהל חבצלת הוא שיאה של ממלכתיות המוות וישראל הכמהה לבית מלוכה אמיתי סופסוף מקבלת טקס ממלכתי (ומכובד, כמובן) עם ארון ואלופים במדים ייצוגיים על רקע הכנסת (שהיום נאסרה הכניסה אליה לכוהנים ולמירי רגב אין קשר לזה), שירים עבריים שקטים ברדיו (אבל לא כאלה של יום הזיכרון, שירים נוגים של מדורת שבט, יו נואו), אולפנים פתוחים בטלויזיה, סיפורים מכוננים על הנפטר, מצגת מתחלפת של תמונות עבר והמון מילות שבר (כל הנאומים הללו נותנים תחושה של תוכנית ריאליטי נוסח "נאום לכל עת"). כולם מדברים על אריק ומדברים במספרים כי ממש חשוב לדעת כמה אנשים חלפו בסך מול הארון, אחר כך אפשר יהיה לחשב איזה לוויה הייתה יותר המונית, מי קיבל יותר רייטינג אריק או הרב עובדיה וכל ההשוואות (ולא, הן לא מתבקשות בעיני) לרבין. כמה שאנחנו אוהבים לדשדש בקרבת המוות, להשתהות לידו, לא לפספס כל שניית קטרזיס שהוא מעניק לנו, מאפשר לא לדבר על שום דבר אחר ולשכוח את צרות היומיום, את העבר ואפילו את העתיד ורק להרגיש את תחושת האבל הזו ביחד. אהבת הדרמה הזו מעלה בי חשש שאין דבר נעלה יותר בישראל מהסיבה לאולפנים פתוחים וככל שהכאב הציבורי, גם אם הוא מדומה וגם אם לא, גדול יותר בעיני התקשורת, כך העונג גובר אצל מרבית הצדדים המעורבים בעניין.
דרך אגב, בשולי הדברים, רגע של עברית והגות - נוהל חבצלת. ראשית בואו נשים לב שחבצלת הוא התרגום הקלוקל לעברית של סמל בית המלוכה הצרפתי ובעצם הכוונה היא בכלל לשושן, אבל אנחנו נשארנו עם חבצלת, במילא אין כאן בית מלוכה (עד לשובו של משיח בן דוד אם אינני טועה, אבל אני אישית לא סופרת). כך או אחרת, נוהל חבצלת הוא באמת הטקס הכי ממלכתי שיש לנו אז הנה נשארנו עם איזשהו ניחוח של מלוכה, גם אם גינוני המלוכה באים רק עם המוות. אבל לא כאן תמה פינתנו: החבצלת היא גם פרח בצל ממשפחת הנרקיסיים ותראו איך הכל מתחבר - 1. הנרקיס, וזו עובדה ידועה, הוא שרידו של נרקיסוס הכרוך אחר עצמו - בערך כמו שאנחנו כרוכים אחר פולחן המוות. גם סופו של נרקיסוס היה מוות תוך התענגות אינסופית על יופיו אמנם הוא כאילו הפך לפרח אך תסכימו איתי שסוף טוב במיוחד זה לא, כך שכנראה הדשדוש בתוך העצמי הוא לא נוסחא מומלצת. החבצלת היא גם פרח בצל וכידוע בצל הוא איבר אגירה של מים ומזון בצמחים מסויימים כדי לנצלם בעונות היובש, בערך כמו שאנחנו ניזונים מהטקסים האלה לאורך הציפיה לטקס הבא. חוצמזה, בצל הגינה הוא לרוב האסוציציה המיידית לבצל ומן הידועים שקילוף הבצל יוצר גירוי בעינים אשר מביא לעיתים קרובות לדמעות. בדיוק כמו הדמעות הרגעיות שלנו בדיוק ברגעים כאלה. ידע מי שקרא לנוהל, נוהל חבצלת, על מה הוא מדבר.
ומכיון שדבר לא קורה כנראה בישראל כרגע או ששום דבר לא מצליח לתפוס כותרות למרות שרון חולדאי מחליט לבטל יום לימודים שלם בגלל מרתון תל אביב, בהערת אגב אוסיף שיום החופש הוא בחסות אדידס וסמסונג אבל העלות היא בכל מקרה עליכם. טוב, זה עניין של סדר עדיפויות ובלאו הכי הילדים לא לומדים כלום בבתי הספר אז שיום לימודים ישבש את חיי הרצים בתל אביב - מאיפה אתם שואבים את הרעיונות שלכם? ברור שהמרתון לוקח. וחוץ מזה במסגרת הסכם פשרה המדינה תפצה את החיילים ש"התנדבו" להשתתף בניסוי האנתרקס במיליונים, אבל בתכל'ס כל אחד יפוצה ב- 36,000 ש"ח. אבל אני בטוחה שאם תשאלו כל אחד מהמשתתפים מה הפיצוי האמיתי הוא יגיד לכם שהעובדה שעל גבו הצלחנו לייצר חיסון לכלל האוכלוסיה זה התגמול האמיתי, נו באמת. לחיי מדינת ישראל והדורות הבאים, בעיקר של אלה המעטים הנותנים את בריאותם למען רבים כל כך. אבל מה אני מקשקשת? בואו נדבר על אריק, בואו נתרפק על אריק לפחות עוד פעם אחת, כל השאר זה בטח קישקושים.
