היום היה החוג הראשון שהקטן הצטרף אליו. כבר שנה וחצי שכל מה שהוא רוצה זה חוג קפואירה וסוף סוף הגיע היום. הוא התרגש מזה כבר כל השבוע והיום במיוחד. הגדול והמרכזית (להלן החונכים, כן גם בקפואירה) ליוו אותו יחד איתי לחוג. עמד נרגש לפני הדלת, חיכה בקוצר רוח למדריך. ואז הוכה קצת בהלם ולא ממש מצא את עצמו. כל כך הרבה ילדים והוראות וכללי התנהגות. והוא כזה קטן, גם בגיל גם בגודל אבל עושה מה שבא לו ועוד לא לחלוטין סגור על מה שקורה סביבו בעצם. לאט לאט עם התקדמות החוג, הוא התחיל לתפוס את הקטע בעוד החונכים הנרגשים מנסים לעזור לו בקריאות מרחוק. המדריך מסמן להם עם כדור מתי לרוץ לקראתו ומתי בחזרה והוא עושה הכל ובכל זאת מוצא את עצמו מרוח על הרצפה כי דהרו עליו. המדריך מציע לו לעבור לחלק פחות צפוף והוא קורא לי מהצד השני של החדר כדי לבדוק עירנות. חמוד כזה, כולם מתחילים מצד אחד והוא הולך לצד השני ואז מבין שהוא הפוך ומנסה שוב. קולט שיש כללים שהאחרים מכירים ומנסה בעצמו להבין. מתחבר וגם לא, בודק ובעיקר נהנה. ואני יודעת שהוא ימצא את עצמו אבל לראות את הדרך בחיוך ולתת לו למצוא אותה לבד אבל ממקום מלא כל כך בביטחון עצמי זה פשוט מקסים. אז זהו ככה חומר גולמי, לא יודעת איך לעבד אותו בעצמי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה