אנשים שמתחילים בהצהרות על עצמם בדרך כלל לא משכנעים אותי. קצת כמו משפטים שמתחילים ב"באמת", שמיד מעוררים בי אי שקט כי האם כוונת המספר הייתה שעד עכשיו הוא שיקר או שמא השקר מתחיל רק עכשיו או אולי אני סתם קונספירטיבית ואין שום קשר. כך או אחרת זה מסוג הדברים שמרימים גבה וזורעים את זרע הספק. מכאן שהצהרתי הבאה באה בניגוד לכל מה שטענתי עד כה, אלא שבמקרה הזה ההצהרה נועדה להכניס אתכם לאוירה, אז חסכתי לכם את הצורך לתהות. ובכן, אני אדם רציונאלי שלא מחליט החלטות על רקע של הורוסקופים, פתיחת ספרי קודש באופן אקראי, קריאה בכף יד או קפה או גלגל העין, שיחה עם רוחות, זריקת קוביות או כל מעשה מאגי כזה או אחר. כך או אחרת, כשהייתי בת 22 בערך ועבדתי כדיילת כנסים, קיבלתי ליום ההולדת מהאחראי עלי פגישה עם קוראת בטארוט. לא יודעת אם הלכתי כי פחדתי ממכתב פיטורין או מתוך סקרנות, אבל הלכתי. פרשה את קלפיי, שמה קריסטלים שונים ואמרה לי דברים כל כך נכונים לגבי עצמי שקצת נבהלתי, בעיקר כי אלה היו דברים שמעולם לא אמרתי לאף אחד. אל דאגה, כפי שאתם יודעים זה לא גרם לי להאמין או ללכת שוב. רוב הדברים שהיא אמרה היו על האדם שאני, ואז היא אמרה שיש שני דברים שהיא רואה בעתיד שלי - אהבה נורא גדולה (נו, הן תמיד רואות את זה, לא?!) עם מישהו שאני כבר מכירה אבל עוד לא נותנת הזדמנות וכתיבה - כל הזמן כתיבה, זה אולי יקח זמן היא אמרה אבל מה שמאזן אותך בתוך תוכך הוא מילים רק תצטרכי לתת להן דרך לצאת (זה הצחיק אותי, כי באותה התקופה נראה היה שכל מי שמכיר אותי רק רוצה שאני אתן להן להפסיק לצאת). בכל מקרה בשתי הנבואות הללו הסתיימה הפגישה.
למותר לציין שחזרתי הביתה ולמרות קטנות אמונתי ומתוך סקרנות גרידא, עברתי על כל ספר הטלפונים שלי (אח, הימים בעידן הטרום סמארטפון), עברתי שֵם שֵם ולעזאזל לא היה שם שום מועמד שנראה היה לי שהוא הסיכוי הגדול שלי לאהבה גדולה, כן הבן זוג היה בספר, אבל לא חשבתי שיש פה איזשהוא סיכוי. היום במבט לאחור, זה היה סיכוי של 50% - או שאני כבר מכירה אותו או שלא ובמקרה הצליח לה - אכן היכרתי ואכן אהבה גדולה. בכל מקרה זה לא מה שיגרום לי להתחיל להאמין. גם הכתיבה תמיד היתה חלק מחיי ולכן לא התרגשתי ממה שהיא אמרה, זה פחות או יותר מה שאמרו הרבה מאלה שהכירו אותי וידעו שאני חוטאת בכתיבה. וזה גם מסביר את מתנת יום ההולדת הקבועה שרק הנותן היה מתחלף - מחברת כתיבה יפה, לפעמים גם עט. את העטים הכי יפים שלי קיבלתי מבן הזוג, ואני משתמשת בהם רבות בעיקר לחתימה על אשראי.
יש כאלה שכותבים על נייר, גם אני כתבתי על נייר ועדיין כותבת לפעמים, אבל בעיקר אני מקלידה. בתחילה חשבתי שההקלדה תהיה לי זרה ולעולם לא תחליף את הכתיבה על הנייר. אבל אני בכלל בן אדם ששונא תחליפים ואולי בעצם אני פשוט אדם ששונא להיפרד מדברים אהובים או כאלה שפשוט התרגלתי אליהם ולרוב מבחינתי זו סיבה מצויינת להפסיק להתקדם. אני מתגברת על העכבה הזו ברציונאליות לבד מהרגע שזה מגיע לספרים. אבל ספרים ראויים לפוסט משלהם וחבל לבזבז במחי הקלדה עוד נושא.
מהרגע שהתחלתי לכתוב את הבלוג, נזכרתי בפגישה עם הקוראת בטארוט. היא אמרה שהדרך שלי לאזן את עצמי תהיה תמיד בכתיבה. אני מניחה שההצעה הזו טובה לכל אחד, קשה לפספס איתה , לכן היא לא סיבה לחשוב שאני מיוחדת או שהקוראת בטארוט אכן הייתה נביאה בעירה. אבל זה לא מפחית מהשמחה עצומה הכרוכה בהעלאת רעיון אל הכתב, כי הכתיבה הזו יותר משנועדה לכם, היא נועדה לי והיא נותנת לי פרספקטיבה ודרך לשפר את עצמי ולאט לאט להוריד את השכבות ולמצוא את הרעיון האמיתי שיביא אותי לכתיבה הזו, הגדולה, שאני מחכה לה כבר כל כך הרבה זמן.
בינתיים, יש לי זמן רק לכתוב בקטן. פוסטים וסיפורים לילדים. יש לי אחד כזה, אחד שכתבתי לפני 12 שנים בערך, אולי אפילו יותר. והוא עובר עריכות כבר המון זמן. נראה לי שעכשיו, פחות או יותר, הוא מצא את דרכו הנכונה ביותר. מרגישה שהוא כבר יכול ללכת בזכות עצמו בעולם שסביב. אבל עכשיו אני בבעיה - הוצאת ספרים מוכרת? הוצאה עצמאית? בכל מקרה צריכה להשקיע בזה סכומים שככל הנראה אין לי כרגע. מרגישה שהגעתי קצת לצומת לא נכון מבלי שהלכתי לאיבוד בדרך. בכל מקרה, בין אם אפקע את הבועה הקטנה שלי ואחליט להציב רגל מהוססת בעולם הדורסני הזה של הכתיבה ובין אם אחליט לשקוע עוד קצת בבועה, זו בועה שמתמלאת במילים אפילו בזה הרגע וסופסוף אני מרגישה שאני יכולה לתפוס אותן שוב ולרתום אותן לדרך הנכונה, בין אם משמעותה היא להמשיך לצומת הבא ובין אם להקים מחנה ללילה. ימים יגידו, אבל בטח לא קוראת בטארוט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה