חפש בבלוג זה

יום חמישי, 27 בפברואר 2014

נוט אינפרונט אוף זה צ'ילדרן - געגועי לליאורה מ"קרובים-קרובים" בעידן נציגות פיקוד העורף במשרד החינוך

ביום שני ב- 10:00 בבוקר, נערך תרגיל פיקוד העורף ומשרד החינוך. חייבת לומר שברגעים כאלה, הבחירה בחינוך ביתי עושה לי עוד יותר טוב על הלב, בעיקר כאשר בעת הצפירה אנחנו עושים את דרכנו לעוד מפגש מוצלח של "שומרי הגן" ביער. אני חושבת שכבר דיברתי על זה, אבל אני באמת ובתמים חושבת שהצורה שבה אנחנו חושפים את הילדים שלנו למציאות שלנו מעידה רבות על בעיית התפיסה שלנו. אין שום סיבה ללמד ילדי גן על חגי ישראל במתכונת הנלמדת היום (ואתמול ושלשום - די התקדמנו) - להפחיד אותם למוות וליצור הפרדה ברורה שלנו כ"עם נבחר" המובדל מכל הגויים. אתם יודעים על כל מה שנראה לנו כל כך טריוויאלי - על כמה שפרעה היה מרושע, או זוועות המן (מזל שאנחנו פוסחים - לפחות בחינוך הממלכתי - על הנקמה היהודית ה"מבודחת" שלא אחרה לבוא), את הפסיקה לחיים או למוות של אלוהים ביום כיפור, את מלחמות ישראל ביום הזיכרון ואת זוועות השואה ורדיפת היהודים ביום השואה, וכן גם את רצח רבין ורצח רחבעם זאבי. הדברים האלה נתפסים אחרת לגמרי אצל ילדים והפחדים שהם מעוררים לרוב הם לגמרי לא קטנים. בכלל לא ברור לי הצורך הזה לחנך את ילדינו דרך הספקטרום של תסביך הרדיפה שאנחנו לוקים בו. בשנה האחת והיחידה שהבכור היה בגן היה לי ויכוח על זה עם הגננת שחשבה שזה פשוט הכי הגיוני שהילדים יחשפו להכל ומה שיצא זה שהבכור בילה ימים רבים בבית וקיבל חופשה מרוכזת עוד לפני פסח ועד אחרי יום העצמאות.

לא אכחד ואומר שאין לי בעיה לגדל ילדים בבועה, לא חייבים להשמיד להם את תמימותה המבורכת של הילדות כי הם הולכים לגן והם צריכים לדעת איפה הם חיים. עוד נכונו להם שנים רבות ללמוד, לדעת, להבין ולהפנים בדרכם ואין שום סיבה בעולם לפרק אותם מילדותם בעודם ילדים.

אין שום סיבה שילד בגן יתחיל להבין את ממדי השואה, גם אנחנו כמבוגרים לא מסוגלים להבין ולא משנה כמה נעמיק את ידיעותינו בנושא. אין שום סיבה שהוא יבין שבני אדם נרצחים על ידי בני אדם, יהיו לו עוד שנים רבות להבין עד כמה בני אדם יכולים להיות מסוכנים. זו לא הכנה לחיים, זו דרך להנציח פחדים ולחצים, זו אינדוקטרינציה מיותרת לילדי הגן הרכים ואתם יודעים מה? גם לילדי בית הספר היסודי. החשיפה לשלל הטראגדיות הללו צריכה להיות מבוקרת ולהתאים לגילם וצריכה להתחיל בגיל יותר מבוגר מ- 3, 4, 5, ואפילו -6 (שלא נאמר יותר). אפשר לספר את כל סיפורי החגים כמו כל סיפור ילדים ואני לא מתכוונת לסגנון אגדות עם גרמניות על זאבים שבולעים ילדות וסבתות. הם לא מוכרחים לעמוד בצפירות ואל תקראו לה זילות, זו ילדות ואלה שנות הפריוולגיה שלהם לפני שנעמיס עליהם את עול העולם אליו הכנסנו אותם בלי לשאול אותם בכלל.

אני נשברת כשאני רואה את ילדי כיתה א' מקשיבים לטקס יום הזיכרון או יום השואה, או יום הזיכרון לרבין. יושבים להם בשמש קופחת ושומעים מילות זוועה מטלטלות על מוות. אני גם נשברת כשאני שומעת שללא שום סיבה נראית לעין, ביום שני הזה, בעת התרגול של פיקוד העורף ילדי הגנים תרגלו מה לעשות במקרה של מלחמה. דמיינו לעצמכם ילד בן ארבע שהגננת מספרת לו בבוקר שעוד מעט תישמע אזעקה ויהיה רעש נורא והם יצטרכו ללכת בטור למקלט ושכולם צריכים לעשות את זה למקרה של מלחמה כי יכולים ליפול טילים מסוריה על הראש שלהם? מה עובר לו בראש (ובלי בדיחות טילים)? כמה מפחיד זה יכול להיות, בעיקר אם לא דיברו איתו בבית מעולם על מלחמה וביננו בדרך כלל אין באמת סיבה. ומה הוא יקח איתו מכל זה? לא היה הרבה יותר פשוט אם היו עוזבים אותם לנפשם ורק מספרים "שעוד מעט יהיה רעש חזק של צופר, אבל אין מה לפחד הכל בסדר"? יש הרבה דרכים ללמד אותם התנהגות בעת חירום, אין שום צורך להעמיס עליהם פחדים ממלחמה אפשרית. אני עושה את זה כך עם ילדיי שלי והחשיפה שלהם היא איטית ובריאה וזו לא פרווילגיה ששייכת לי זו פריוולגיה ששיכת לילדים שלנו שהם רק ילדים וכתפיהם צרות ואפילו אלוהים מרחם עליהם בעוד אנחנו חומסים את ילדותם. 

אין דרך ליפות את זה את העידן "כשתגדל לא יהיו עוד מלחמות ולא תצטרך ללכת לצבא" החליפה סיסמת פיקוד העורף "כשאני נכנסת לכיתה, אני יודעת שאני מכינה את האזרחים של מחר למלחמה הבאה". מה לעזאזל? רבים ציטטו את "את, אני והמלחמה הבאה" ללוין, צפוי מן הסתם לאור השימוש הזהה בצירוף המילים, מסתבר שכבר גם לילדים שלנו מגיעה ילדות בצל המלחמה הבאה, נוסח "היינו ילדים וזה היה מזמן, אני וסימון והמלחמה הבאה". אז תרשו לי לומר שאם "המלחמה הבאה" היא כבר עובדה, תנו לילדים שלנו לגדול בלעדיה כל עוד היא לא כאן, לפחות עד סוף כיתה ב', כולה שמונה שנים של תמימות בלי חשש מהמלחמה הבאה שמסתבר שהיא כבר כל כך נוכחת שהיא כבר ממש כאן, במרחק נגיעה. ואם להיות קצת יותר בוטה הסיסמא של פיקוד העורף הייתה יכולה להיות בה במידה "כשאני נכנסת לכיתה, אני מכינה את חיילי 'מגש הכסף' של המחר".

אבל יותר מזה, בעידן בו חברי כנסת ושרים משתלחים בכל העולם (האיחוד האירופי, ארה"ב, קרי, דן שפירו, מרטין שולץ, אנגלה מרקל - רשימה חלקית של ידידי ישראל בעולם) דומה שהטנגו עליו דיבר נתניהו בדאבוס הוא טנגו מוות ולא טנגו של משא ומתן, הוא טנגו עם המלחמה הבאה עד לסוף העולם. ואם כך הדבר ונפל הפור ומנהיגנו הולכים לעבר המלחמה הבאה בעיניים פקוחות לרווחה אז ניתן להבין מדוע שר החינוך החליט על שלושת ה"טאבו" בכיתה - צבא, שואה ואמונה. כי אם חלילה ניתן לילדים שלנו תקווה כיצד הם יהיו מוכנים למלחמה הבאה? אולי זה הזמן להתחיל לשנן איתם מפות מסוג אחר כמו זו לדוגמא רק כדי שיהיו מוכנים בכל מקום שלא יהיו, בכל זאת תמיד יש לצפות לבלתי צפוי ובענייני "המלחמה הבאה" הלא מן הידועים שיפה שעה אחת קודם.

האזעקה שנשמעה חדה וברורה ביום שני בעשר בבוקר היא אזעקה לכולנו - בירושלים יושבים אלה שיודעים שתתחיל המלחמה הבאה, הם חיים לאורה ומתחממים לזיוה והם לא ישאלו אותנו כי ממתי בשר תותחים מדבר? תקשיבו לבנט, ליעלון, ללוין, לליברמן, לנתניהו אין מה להקשיב כי הוא לא מדבר אלינו, תקשיבו לאזעקה שמכינה אתכם למלחמה הבאה ותחליטו אתם אם אתם מסכימים.

אני לא יודעת אם אביב גפן אמר את זה יותר טוב, אבל בעידן בו הכל נעשה "אינפרונט אוף דה צ'ילדרן" צריך להחליט לא רק למה נכין אותם אלא מה אפשר למנוע (רמז - "המלחמה הבאה"), בעיקר בשבילם:

"תאמרו שאני דכאוני ומוזר אך יום אחד גם אתם תבינו 
זה היה לנו ביד האם אתם זוכרים? זה היה לנו ביד 
אז תרדו איתי למדרכה כי כבר התחילו את הספירה לאחור 
לקראת המלחמה הבאה"

תגובה 1:

  1. חברים של יום טוב, קוראים לי אנטוניו לורה מישראל, אני רופאה במקצועי מנתח, אני בת 45, קרא בעיון את עדות חיי האמיתית כיצד החזרתי את האהבה לשעבר תוך יומיים של נרות נתח אהבה איות תפילה, יש לי כוונות טובות לחלוק את החדשות הטובות כאן כי אני יודע שמידע זה יעזור למישהו שקורא את זה כרגע לרפא לב שבור ולהשיב יחסי אהבה אבודים תוך יומיים. הסטוי שלי אולי דומה, הייתי נשוי לאנטוניו ארבע שנים, בחודש שעבר הוא נפרד ממני, עשיתי הכל כדי להחזיר אותו לאהוב אותי, אבל כל מה שעשיתי היה לשווא, רציתי שהוא כל כך יחזור כי היה לנו שני ילדים קטנים יחד ואני כל כך אוהבת אותו שאני לא יכולה לחיות בלעדיו, שאלתי אותו עם הכל, הבטחתי אבל הוא סירב. הסברתי את הבעיה שלי לעמיתי בעבודה, היא החברה הטובה שלי והיא ייעצה לי ליצור קשר עם מגהץ איות אהבה שיכול לעזור לי לאיית אהבה, אבל אני מהסוג שלעולם לא חשב שחלק מאיות אהבה קיים או יכול לעבוד, לא הייתה לי ברירה אלא לנסות, שלחתי בדוא"ל את כתובת הדוא"ל ליצירת קשר עם ערוץ האיות שהיא נתנה לי וכמה מוניטות אחרי שקיבלתי תגובה. ד"ר אדודווה אמר לי שהוא יכול לעזור לי להחזיר את בעלי, זה היה אין בעיה שהכל יהיה בסדר לפני שלושה ימי עבודה, עקבתי בקפידה אחר כל ההוראות שלו על מה לעשות בביתי במהלך תפילת איות אהבה באמצע הלילה. אודודואה השיק לאוויר קטע כתיב של אהבה ובאופן מפתיע, היום השני היה בסביבות השעה 06:00. בן זוגי לאהוב של בעלי התקשר אליי בטלפון הנייד שלי, הייתי כל כך מופתע כי בעלי סירב להתקשר אליי ולא שלח לי טקסט בשלושת השבועות האחרונים, פתאום הוא התקשר להתנצל בפני והוא אמר שהוא יחזור הביתה לבקר אותי והילדים שלי בקרוב. מאז אותו היום הראשון שהוא התקשר אליי, הוא התקשר אלי והתקשר אלי כל יום, היום הוא התקשר לענתי לשיחת הטלפון והוא אמר שוב שהוא כל כך מצטער על כל מה שקרה שהוא רצה שאסלח ואחזור אליו כבן זוג אהבה, שהוא כל כך אוהב אותי. אני כל כך שמח ועד היום התחלנו לחיות יחד באושר כמשפחה אחת. תודתי העמוקה עוברת לד"ר אודודואה על כוחותיו המחוננים להחזיר את הנישואין השבורים ולהחזיר בן זוג לאהבה לשעבר תוך יומיים אהבה לאיות תפילה שעובדת. אני ממליץ עליו בכנות לכל מי שמחפש שיקום אהבה דחוף (dr.oduduwaspellcaster@gmail.com)

    השבמחק