מתווה הגז נמצא כרגע באור הזרקורים התקשורתיים בצדק, אלא שבתוך הצל
שהמחלוקת על מתווה הגז מייצרת, מתרחשים עוד דברים שהחושך טוב להם. אחד מהם הוא
אישור המדינה את כריית הפוספטים בשדה בריר שבקרבת ערד, כסייפה ואל-פורעה.
מעבר לעובדה שמעורבותו של ראש הממשלה נתניהו ניכרת בשניהם, מעבר
לעובדה שמי שיוצא נשכר משניהם הם טייקונים, מעבר לעובדה שמשאבים ציבוריים עוברים
לידי תאגידים, מעבר לעובדה שהאינטרס הציבורי אינו משחק תפקיד, כאילו שלא די בכל
אלה והנה עוד סימפטום משותף לא פחות חמור – רמיסת הליך תקני ושחיקת הדרג המקצועי.
במתווה הגז מי שדיבר נגד הושתק והועף מהדרך - סיפורם של הממונה על
ההגבלים העיסקיים פרופ' דויד גילה שפרש מתפקידו ויו"ר רשות החשמל אורית פרקש
שהודחה אינו חדש. בשדה בריר, חוות הדעת המקצועית של משרד הבריאות, האמון על בריאות
הציבור, נופנפה. לו יכול היה נתניהו להעיף את ליצמן, גם הוא היה מפוטר, אבל נתניהו
כבול.
דפוסי העבודה בשדה בריר ובמתווה הגז לא תקדימיים, הם גלויים - הממשלה
בישראל פועלת כמו שנוח לה ומה שעומד בדרכו של מר "אני רוצה, אני משיג"
מוזז מהדרך ולא אחר כבוד. הסיפור בשדה בריר מטריד מהמון סיבות ומעיד על עוד פירוק של
ממשל תקין. דמיינו מערכת צינורות ושסתומים - אם בכל פעם שיוצר צינור, במקום לדאוג לפתיחת
החסימה או לסטנט (תומכן), יוצא החלק הבעייתי, בסופו של דבר המערכת תקרוס. כמות
הקיצורים והמעקפים מוגבלת.
כאשר החסימות האלה הם אנשי הדרג המקצועי האחראי על ייעוץ ופיקוח של
התהליכים עצמם הרי שצריכה להידלק לכולנו נורה אדומה. הדרג המקצועי הוא זה שאמון על
התהליך הנכון. אין מקום לתמימות, מאז ומעולם הדרג המקצועי היה מוטה אידיאולוגית
ופוליטית אבל בתוך המשחק הזה היו גבולות. שלוש הקדנציות של נתניהו פורצות גם את
הגבולות האלה. המחיר הוא גבוה יותר מ"רק" בריאותם של תושבי ערד וסביבותיה.
המחיר הוא מחיר הפגיעה במנהל תקין ובגידה באחריות הציבורית.
על המאזניים ניצבים שני דברים זה מול זה: מחד, בריאותם של תושבי ערד
וסביבותיה, אשר אם תחל הוצאת הפוספטים בשדה בריר הסכנה לבריאותם עלולה לעלות פי
660 לאדם יותר מאשר התקן האירופי המקובל היום. מהצד השני תלויים האינטרסים של חברת
רותם אלפרט, ובהיותה אחראית על משרות רבות באזור ערד היא מאיימת בכל רגע נתון בו
אחוז רווחיה השערורייתי עלול להיפגע.
אפשר להטות את הנתונים המצמררים באשר לבריאותם של אנשי ערד והסביבה כך
שאביגדור יצחקי יגיד שזה "רק" מוות של אדם אחד בערד אחת ל- 9 שנים, אולם
זו דרך עקומה לחלוטין להתייחס לנתונים כדי שהם ישמעו טוב, האמת העגומה היא שהכרייה
בשדה בריר היא העלאת הסיכון הבריאותי של התושבים ושל השוהים באזור מעבר לכל היגיון
בריא. וזה בלי להתייחס לעובדה השערורייתית שבהצגת הנתונים תושבי כסייפה ואל-פורעה
בכלל לא נספרים.
תוסיפו לזה ששדה בריר אינו המקור היחיד לפוספטים בארץ, פשוט בשדה בריר
הפוספט נוח להוצאה, עתודת הפוספט הן הגדולות והאיכותיות ביוצר, הוא קרוב למפעלים
הקיימים ונוח יותר לשינוע – כל המלל הזה אומר ששדה בריר רווחי הרבה יותר עבור
כי"ל. בעוד תושבי ערד, בסייפה ואל-פורעה עלולים לשלם את המחיר, רותם אמפרט,
סליחה כי"ל, סליחה עידן עופר יוכל לספור את הרווחים.
פורסם לראשונה במעריב, 13.12.2015, ניתן לקרוא כאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה