זה לא ספר אזרחות, זה ספר Hasbara

ההחלטה של שר החינוך להוציא לאור את ספר האזרחות "להיות אזרחים בישראל" במתכונתו המחודשת, למרות הביקורת המקצועית שספג הספר, לא באה בהפתעה. הדיון בשבוע שעבר בועדת החינוך היה הכרח לפרוטוקול, ההתעלמות היא המשך המדיניות של שר החינוך.

מערכת החינוך היא סוכן הסוציאליזציה העיקרי בכל חברה, היא מופקדת על חינוך הילדים במטרה להפכם לאזרחים טובים. במה מתבטאת אזרחות טובה? ביכולת אינטלקטואלית ורוחב אופקים, באהבת המדינה והשתלבות מיטבית בחברה כבוגרים יצרנים. זה כלל אצבע למערכת חינוך ממלכתית באשר היא.

ניתן להתווכח על הרלוונטיות של רבים ממקצועות הלימוד, אולם אזרחות אינה אחד מהם. אלא שמאז ומתמיד בישראל מקצוע זה אינו זוכה לחשיפה הראויה ואינו נלמד אובייקטיבית. הבנת מושגי היסוד הדמוקרטיים, מעבר להבנת המצב בישראל והמערכת הפוליטית הספציפית (מהם מתרחקים מורי האזרחות כמו מאש), היא נדבך חיוני בחינוך אזרחי העתיד. על לימודי דמוקרטיה ואזרחות צריכים להיות מקצוע נוכח בחיי התלמיד מכיתה א' ועד יב'.

לימודי דמוקרטיה, ערכים הומניים, זכויות אדם, זכויות קבוצה ומגבלות השלטון אינם נושאים מוטים פוליטית במהותם, הם בסיס להבנת הדמוקרטיה כמהות וכמנגנון. ככאלה עליהם להיות ערכי יסוד חינוכיים בכל מערכת חינוך במדינה דמוקרטית, זה היסוד האזרחי המשותף.

אזרחות תמיד היתה משולבת בישראליות, הקשר קיים כמובן אך החפיפה מתוחמת. בכיתה ז', לפני 30 שנה, בשיעור האזרחות הראשון אמר המורה כי זהו המשך לימודי המולדת מהיסודי. זה קו מערכתי ששלט תמיד בישראל, אלא שאזרחות אינה ישראליות. אם ההכנה של ילדינו מבוססת על אינדוקטרינציה ישראלית ובעיקר יהודית ואינה מושתתת על יסודות מוצקים של הבנה דמוקרטית מהותית ותהליכית, הרי שהמחיר, שישראל משלמת כבר היום בהעדר חברה אזרחית פעילה, רק ילך ויחריף ויעקר לחלוטין את הההגדרה "דמוקרטית" מתוכן.

ערכים דמוקרטיים אמורים להיות א-מפלגתיים ולהוות בסיס פוליטי משותף. בישראל, העדפת ערכים "דמוקרטיים" לפני ערכים "ישראליים" הפכה לא מקובלת. זו פגיעה עמוקה ביסודות הדמוקרטיים. ספר האזרחות החדש נאמן לשתי תפיסות ישראליות עדכניות: "קצת פחות דמוקרטיה זה לא נורא" ו"מה רע ביותר תכנים יהודיים?" ובכן כשמקצוע הלימוד הוא אזרחות ברור למה הקוים האלה אינם מקובלים. רוצים להחדיר עוד ישראליות ויהדות? בבקשה, אבל לא כחלק מלימודי האזרחות.

במידה רבה פורעי הקיצון, שהיום רובה של הציונות הדתית מתנער מהם, הם תולדה של אמונה בשלמות הארץ מעורבת בהרבה יהדות ופחות מדי דמוקרטיה. זו דוגמא קיצונית כמובן, אך היא מעידה על העדר תפיסה דמוקרטית בסיסית, בנט המופקד על משרד החינוך צריך להיות הראשון שמבין את זה. אלא שבנט עצמו הוא איש של דמוקרטיה ככלי ולא כמהות. היות המדינה יהודית קודם מבחינתו לזכויות אדם. בראש מערכת החינוך עומד אדם שמבחינתו הדמוקרטיה כמהות ערכית היא משנית. פני הדור כפני השר.

ספר האזרחות החדש אינו ספר 'אזרחות', הוא ספר הדרכה ישראלי, המכוון לנרטיב יהודי המתאים ל"עם הנצח אינו מפחד ואינו כובש בארצו" של בנט. הסכנה לעתיד הדמוקרטיה היא ברורה – איך יוכלו התלמידים ליישם דמוקרטיה אם אינם יודעים מהי? אברהם לינקולן אמר כי כיתות הלימוד של היום הם הפוליטיקאים של המחר.

השאלה האמיתית היא האם הספר, שנועד להכשיר את התלמידים להיות אזרחים במדינה דמוקרטית פרלמנטרית, יכול להילמד (למעט הפרקים הספציפיים על ישראל) גם במדינות אחרות? והתשובה היא לא.

הספר במתכונתו החדשה אינו ספר אזרחות שניתן ללמד בשום מדינה אחרת, הוא בעיקר נקרא כמו חלק ממאמץ הסברה. במידה רבה הוא האבולוציה של האינדוקטרינציה – תפקידו להכין את תלמידי בתי הספר להיות חיילים טובים ואחר כך אזרחים שלא מפקפקים לא במוסריות צה"ל ולא בשיקול הדעת של המנהיגים שלהם. הספר הזה אינו מסתיר את הגישה החדשה של קודם כל ישראלי-יהודי.

האם זו המדינה אליה כיוונו הוגיה ומייסדיה? לא, זו פרשנות שמובילה את ישראל על הדרך של "דמוקרטיה? זה לא כתוב בתנ"ך". תנ"ך? חשבתי שבאזרחות עסקינן.