בחצות ו-9 דקות נכנס בנהזוג לחדר המגורים ואמר שנה טובה, 9 דקות חלפו להן לתחילת השנה ואני מסרתי אותן ל- 2013 כאילו אין בזה מהבזבוז. טוב אני לא באמת חושבת כהה, עךתם עלי, אבל הפתיעה אותי האדישות שלקיתי בה. לרוב אני מודעת לסימבוליקה של המעבר מ- 23:59 ל- 00:00 בליל ה- 31 בדצמבר. עד לפני 17 שנה (המספרים הגבוהים האלה מלחיצים) היו מסיבות משוגעות ומאז אפשר לראות את הגרף ההולך ויורד - ארוחות זוגיות, מפגשי חברים, בילוי משותף בסלון, רביצה. השנה, הרמתי מבט ואז הרמתי את עצמי ממצבי המצונף על הספה. כמה דקות אחרי זה היינו עסוקים בלסדר את הבית וללכת לישון. עוד שנה. הביקורת על התנהלות כזו היא לגמרי תלויית אופי, אפשר להתייחס לזה כאל אות לאדישות, להזדקנות, לעייפות, למיזנטרופיות, אבל את מי זה מעניין? זה מה שהיה, מעכשיו יש שנה שלמה להחליט סוף השנה תהיה אדישה או חגיגית ובכל מקרה מבטיחה לא להתעסק בזה.
אתמול, היום האחרון של 2013, היה יום מלא וגדוש עם נסיעה ארוכה לאמא שלי וממנה לאגמון החולה - שעות ארוכות בתוך רכב, שעות בטבע, המון שמחה ואהבה ומקום לקיטורים והוצאת קיטור, עם התבוננות במקומות, בעלי חיים ואנשים, סקרנות והרבה הנאה ורעש (גם של העגורים הפרטיים שלי וגם של העוף המדהים הזה). הדבר היחיד שהיה חסר ליום מושלם היה בנהזוג, אבל מישהו צריך לממן את זה לא? אני מניחה שאם הייתי ממסכמי השנים, ברמה האישית זה גם פחות או יותר מה שהייתי מסכמת - עוד שנה בדיוק כזו ואפילו יותר טובה אבל עם יותר פנאי לבנהזוג. אני לא ממש אוהבת לסכם, אני גם לא מחכה לנקודות ציון כדי לשנות או להעריך מחדש, בבועה הפרטית טוב לי וברמה הפוליטית קיים חשש אמיתי שניסיון לסכם את השנה יהיה או קצר ומדכא או ארוך, טרחני ומדכא והניסיון לראות אלומות אור מנצנצות ואפטימיות הוא לא ממש הקטע שלי. לא היה קל בישראל ב- 2013 ו- 2014 לא צפויה להיות טובה יותר.
בלי להיות נביאה או משוררת - יהיו התנחלויות? יהיו וירבו ויפרצו. יהיו בנט ולפיד ונתניהו בממשלת הזחוחים? יהיו. שלא לדבר על זה שלא יהיה הסכם, גם לא יהיה פרטנר, לא יהיה יותר טוב ויהיו עוד גזרות כלכליות, בעיית הפליטים תישאר, מעמדנו הבינלאומי יתדרדר, שערוריות מין חדשות יתפוצצו, המשטרה תמשיך להפגין את חוסר יכולתה להתמודד עם הפשע המאורגן אבל גם אם עוד כל כך הרבה נושאים אחרים, זכויות אדם ירמסו, יהיו כותרות על גזענות ואפליה, אולי תהיה מתיחות, בטח יהיה איזה מבצעון צבאי בקנה מידה קטן עם הרבה הרוגים אבל לא משלנו, ואנחנו נמשיך. אני לא יודעת איך 2014 תיראה אבל אני יודעת שיהיה הרבה על מה לכתוב ועוד הרבה יותר סיבות מדוע לצאת לרחובות, השאלה האמיתית היא אם יש בכלל מי שיצא. שנת 2013 חלפה לה בשקט למרות שהיו כאן המון סיבות להרעיש. 2014 לא משאירה הרבה סיבות לאופטימיות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה